המצב מוכר היטב בירושלים: אדם ערך צוואה בצרפת לפני שנים, ולאחר מכן רכש דירה בישראל — או להפך. השאלה שעולה אז אינה רק שאלת תוקפה של הצוואה, אלא כיצד היא מיושמת בפועל על נכסים שנמצאים במדינה אחרת.
שתי שאלות נפרדות
הראשונה היא איזה דין חל על העיזבון, והתשובה תלויה בכללי זיקה — מקום מושבו של המנוח, מיקום הנכסים, ובחירה שערך המצווה אם ערך. השנייה היא שאלת ההליך: גם כאשר לצוואה זרה יש תוקף, מימושה בישראל מחייב פנייה לרשות המוסמכת, על כל המסמכים, התרגומים והאישורים שהדבר כרוך בהם.
הקשיים שאנחנו רואים כמעט אף פעם אינם נוגעים למהות. הם נובעים מפרטים: צוואה שאי אפשר לאתר, יורשים שלא כולם מכירים זה את זה, נכס שמתואר בצורה שאינה תואמת עוד את הרישום הנוכחי, או שתי צוואות עוקבות שלא ברור איזו מהן גוברת. כל אחד מהדברים האלה נפתר בקלות רבה יותר בחיי המצווה מאשר לאחר מכן.
אין תשובה אחת: הכול תלוי במצב המשפחתי, במקום המגורים, בסוג הנכסים ובמועד עריכת המסמכים. קריאה מדוקדקת של המסמכים הקיימים מספיקה פעמים רבות כדי לדעת אם יש מקום לפעול או שהדברים מסודרים.
מאמר זה הוא מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ או המלצה; קריאתו אינה יוצרת יחסי עורך דין-לקוח. אם יש לכם צוואה שנערכה בחו״ל ונכסים בישראל, נשמח לדבר על המצב שלכם.